יש רגעים שכולנו מכירים — הרגעים שבהם העולם פשוט נתקע.

שני אנשים, שתי דעות, שתי היסטוריות — וצומת אחת חסומה.

בפקק הזה, איש לא יכול לזוז. זה נקרא 'גרידלוק'.

<figure class="wp-caption alignnone" id="attachment_1779078" style="width: 800px;"><figcaption class="wp-caption-text" id="caption-attachment-1779078">'גרידלוק' בגרמניה, אילוסטרציה | צילום: Mathias Lück CC BY-SA 4.0</figcaption></figure>

“אני צודק, אתה טועה”

שמעתם פעם שני אנשים רבים? כל אחד מהם בטוח שהוא הצודק, והשני… טועה “במיליון אחוז”.

היא צועקת: “אתה מדבר איתי בשקט כאילו לא אכפת לך ממני בכלל!”

והוא עונה: “הקול שלך צורח לי בתוך הגוף. אני לא מסוגל לנשום.”

והם באמת אוהבים. באמת.

אבל האהבה שלהם נחנקת בין שני פצעים ישנים – קול רם אחד, וקול שקט מדי.

כשהייתה ילדה, כל פעם שדיברו בשקט בבית – זה היה סימן שמשהו רע עומד לקרות.

וכשהוא היה ילד – כל צעקה הזכירה לו בית מפוחד.

ועכשיו, שנים אחר כך, הם לא רבים זה עם זה – הם רבים עם הילדות שלהם.

גרידלוק בזוגיות, גרידלוק בעם

בדיוק כמו ברחוב הישראלי.

הייתי השבוע בעצרת האחדות. מאות אלפים, אחדות נפלאה,

ברור לנו שהצדק אתנו, ולצד השני גם ברור שהצדק אתו,

גרידלוק לאומי.

הוויכוח הזה לא חדש. כבר אמרו חכמים “לא נחרב בית המקדש אלא משנאת חינם”.

אבל אם שנאת חינם החריבה, אולי אהבת חינם יכולה לבנות.

שני אנשים עומדים בצומת רגשית.

הוא מגן על הפצע שלו שלא יפגעו בו.

היא מגנה על הפצע שלה שלא יזניחו אותה.

והם נראים כאילו הם נלחמים זה בזה –

אבל האמת? הם פשוט מגנים על המקומות הכי רכים בלב.

כשאין פתרון — מתחיל תהליך

הרבה שואלים אותי, אז מה הפתרון? איך פותרים גרידלוק?”

אז האמת?

לא פותרים.

כן, שמעתם נכון.

יש דברים שאין להם פתרון. אבל יש להם פתרון רגשי.

יש דרך להחזיק את הכאב, להישאר בדיאלוג, לדבר רגשות — בלי למהר לסגור.

זה הרגע שבו הזוג הזה התחיל להשתנות:

לא כשהוא הפסיק לדבר בשקט.

ולא כשהיא הפסיקה לדבר בקול.

אלא כשהם הפסיקו לדבר על מה נכון – והתחילו לדבר מה מרגיש.

הוא אמר לה: “כשאת צועקת, אני חוזר להיות הילד הקטן שפוחד שאבא שוב יכעס.”

והיא אמרה לו: “כשאתה מדבר בשקט, אני מרגישה שוב את הילדה הקטנה שאף אחד לא שומע אותה.”

ופתאום — משהו נמס.

לא הפתרון. הלב.

זה קורה גם איתנו

זה לא רק בזוגיות. זה גם עם הילדים שלנו, עם השכנים, עם הקהילה.

לפעמים הילד צועק — ואנחנו רואים חוצפה.

אבל בעצם זה הלב שלו מבקש: “תראה אותי, אל תתעלם ממני.”

ואנחנו צועקים חזרה — “תכבד אותי!”

וכל אחד מגן על הפצע שלו — עד ששוב נתקעים. גרידלוק.

הדרך לצאת מהפקק

אז מה כן עושים?

לא פותרים — פוגשים.

במקום לשאול “מי צודק?”, נשאל “מי כואב?”.

במקום להוכיח — נשהה.

במקום לסגור נושא — נפתח לב.

וזה תרגיל שאני מזמין אתכם לעשות הלילה בבית: שבו יחד, בלי להוכיח, בלי לפתור.

תגידו משפט אחד פשוט:

“אני פוחד לדבר איתך, כי אני לא רוצה שתחשבי שאני מאשים אותך.”

זו אהבה אמיתית. זו אהבת חינם.

זה לא רק זוגי – זה לאומי

אם נלמד בבית איך להחזיק פער בלי לשבור את הלב, נלמד גם כעם איך להחזיק מחלוקת בלי לשבור את הבית.

הרי כולנו – חרדים, דתיים, חילונים – אחים.

כולנו רוצים טוב. רק שכל אחד מדבר בקול אחר.

ואם נקשיב אחד לשני, אולי נצליח סוף סוף לעבור את הצומת הזו יחד.

עם ישראל הוא עם אחד, עם מאוחד.

שנאת חינם שרפה לנו את הבית.

אבל אהבת חינם – תבנה אותו מחדש.

כי גם כשאין פתרון, יש אהבה.

גם כשיש פקק, אפשר לעצור – ולראות מי עומד שם מולי, ומבקש שאקשיב.

כי רק בזכות אהבת חינם, ייבנה בית המקדש השלישי.

להאזנה לתוכנית המלאה לחצו כאן>

The post "הקול שלך צורח לי בתוך הגוף", זעק הבעל appeared first on אמס.